מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ ואח' נ' דדון ואח'

החלטה

ביום 04.12.13 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים או מי מטעמם לחנות כלי רכב בחניון הבניינים ברח' בת גלים 3 באשקלון, למעט בחניות שהוצמדו לדירה מס' 27 שמספרן 79 ו-80.

לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 11.12.13 , במסגרתו לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, ניתנת החלטה בבקשה על סמך הטענות וחקירות הצדדים.

טענת המבקשות כי המשיבים חונים בפועל בחניות אחרות בחניון אשר לא הוקצו לדירה בה גרים שמספרה 27, לא נסתרה ואינה במחלוקת. מר טורג'מן העיד וצורפו תמונות המעידות כי לא רק שלא חונים הם בחניות הצמודות לדירה, אלא חנו גם במקום שאינו חניה כלל ואף רכב המשיב 1 חסם באופן מכוון את רכבו של מנהל המבקשות.

מתצהירו עולה כי החניות בוצעו בימים 19.11.13, 27.11.13 ו- 01.12.13. מהדיון עלה כי גם לאחר מתן צו המניעה הזמני, נכנס רכבם של המשיבים לחניון ולא חנה בחניות המוקצות לו.

בדיון עלה כי ביום 15.11.13, לאחר שהמשיבים שכרו את דירתם ישירות מבעלת הדירה ולא באופן עקיף דרך מר טורג'מן, פעל הוא לבטל את הצ'יפ האלקטרוני אשר מאפשר כניסה לחניון. עולה כי בתגובה למחלוקת זו בחרו המשיבים, ובעיקר המשיב 1, לחנות במקומות אחרים אשר אינם מוקצים להם ואף לחסום את רכבו. אמנם המבקשות לא פירטו בבקשתן כי ביטלו את הצ'יפ שמסרו למשיבים, אולם ציינו את המחלוקת סביב השכרת הדירה. לא מצאתי כי מחדל זה עולה לכדי חוסר תום לב והסתרת עובדות אשר יש בהן כדי למנוע מתן הסעד למבקשות.

המשיבים בתגובתם טענו כי חונים באישורה של גב' קרן קאמרה בצמוד לכניסה לחניות שלה ואף צירפו מסמך אשר נחזה להיות מטעמה. יחד עם זאת, עיון בתשריט שהוגש ובתמונות מלמד כי חונים הם במקום אשר מחוץ לשטח החניות וגם אם ניתן לעבור בחניון, כאשר חונים הם סמוך לחניה של גב' קאמרה, עדיין יש לקבל את טענת המבקשות כי מדובר בחניה במקום אסור אשר מיועד למעבר כלי רכב והולכי רגל בחניון.

הטענה הנוספת אשר עלתה רק בדיון הינה כי הצו פוגע בזכות הקניין של המשיבים, שעה שנטען כי המשיב 1 שוכר 6 דירות נוספות בבניינים, ומשכיר אותן בשכירות משנה לדיירים מזדמנים. לשיטת המשיבים, זכות השכירות האמורה כוללת את הזכות להשתמש בחניות הצמודות לאותן דירות ולכן אין מקום להגביל את המשיבים רק לחניה בדירות הצמודות לדירה מס' 27.

די בעובדה כי טענה זו לא פורטה בתגובת המשיבים כדי לדחות את הטענה. כדי להסתמך על טענה זו היה על המשיבים לצרף את הסכמי השכירות של הדירות הנטענות ולהראות כי צמודה להן חנייה וכן להראות כי לא עשו הם שימוש בחניות אחרות שלא מוקצות לדירות השכורות. משכשלו המשיבים בהוכחת טענתם, אין היא מהווה הצדק להתנהגותם. גם לו היו מוכיחים כי יש אפשרות לחנות בחניות השייכות לדירות אחרות אשר שוכר המשיב 1, לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע מסרבים המשיבים לחנות בחניות הצמודות לדירה מס' 27 ומתעקשים לנצל את "זכותם הקניינית" הנטענת. אין למשיבים זכות מוקנית לחנות באופן אשר עלול ליצור אי סדר בחניון, כפי שגרמו בהתנהגותם והמבקשות הצביעו על טעם ענייני בגינו דורשות הן כי יחנו רק בחניות המוקצות לדירה בה הם גרים.

עלה כי מערכת הכניסה לחניון מאפשרת לרכב שנכנס עם הצ'יפ לצאת, אולם מונעת כניסת רכב אחר בעזרת אותו צ'יפ עד שלא ייצא רכב קודם מהחניון. המבקשות הסבירו כי בקשת המשיב 1 לחנות בחניות הצמודות לדירות אותם שוכר ומשכיר עלולה לגרום לאי סדר בחניון ובפועל שוכרי אותן דירות עלולים לחנות במקום חניה אשר לא מוקצה להן.

מקבל אני את טענת המבקשות כי התנהגות המשיב 1 מעידה על יצירת אי סדר מכוון בחניון באופן אשר אינו מאפשר לתת בו אמון כי ינצל בתום לב את זכותו הנטענת בחניות אחרות בחניון. המשיב 1 בפועל הודה כי מאחר ומר טורג'מן ביטל את הצ'יפ פעל לחנות היכן שרצה ואף הבהיר כי חונה במקום שקרוב יותר למשרדו המצוי בבניין. המשיב 1 לא נתן הסבר כיצד, אם בוטל הצ'יפ המאפשר כניסתו, נכנס באין מפריע לחניון מספר פעמים רב.

4.מהאמור לעיל עולה כי המבקשות הציגו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה. המשיב 1 מבקש לקשור את המחלוקת סביב הצ'יפ, אשר הינה ככל הנראה קצה הקרחון במחלוקת עסקית רחבה בינו לבין המבקשות, לבין זכותו לחנות בחניון בכל מקום בו יחפוץ. לא מצאתי כי ניתן או ראוי לערוך קשר כאמור. המשיבים לא הוכיחו כי ניסו לפנות לבעלת הדירה כדי להסדיר את עניין צ'יפ הכניסה ועניין זה חורג מהסעד המבוקש בבקשה. המבקשות הצהירו כי לא תהה כל מניעה להעניק לבעלת הדירה או מיופה כוחה את צ'יפ הכניסה בתמורה להשבת צ'יפ קודם שניתן לה, וזאת כדי שלא יווצר מצב שבידי דייר יותר צ'יפים ממקומות חניה המוקצים לו.

לא מצאתי יסוד לטענת המשיבים להעדר יריבות. ראשית, בשלב זה לא נסתרו טענות המבקשות לזכות קניינית בחניון למעט בחניות המוקצות לדיירים אחרים. שנית, כבעלת זכויות בחניות פרטיות, וכחברת הניהול, יש למבקשות מעמד לבקש כי דייר ימנע מלחנות במקומות חניה שאינם מוקצים לו.

מבחינת מאזן הנוחות, נוכח התנהגות המשיב 1, ומאחר ובפועל הסכים לחנות בחניות המוקצות לו אולם מבקש לשמור לו "זכות" ערטילאית לחנות בחניות אחרות, מצאתי כי יגרם למבקשות נזק גדול יותר מאי הנוחות הנטענת שנגרמת למשיבים. בנסיבות העניין יש להעתר לצו הזמני המבוקש ולא מצאתי בסיס לבטלו.

אשר על כן, ההחלטה מיום 4.12.13 תשאר על כנה עד להכרעה בתובענה. לא מצאתי מקום להורות על ביטול צו המניעה הזמני.

המשיבים יגיבו לתובענה תוך 30 ימים או ימסרו תוך אותו פרק זמן הודעה האם מסכימים כי הצו הזמני יהפוך לצו קבוע.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשות בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: